משאל אשקלון-סיטי
מה דעתכם על מחירי הקייטנות לקיץ הקרוב באשקלון?

גבוה מדי
סביר
נמוך
         
דעות
בלי תאריך תפוגה

אהבת הנעורים שלי קם לכבודי, כדי לתת חיבוק. זה לא חיבוק רגיל, אלא חיבוק עוצר נשימה. הוא אומר לי משפט שעוצר לי את הנשימה: "הריח שלך לא השתנה בכלל"

אסתי בן לולו
פורסם: 09-12-2013 07:10

בטור הקודם סיפרתי את סיפורה של חברתי, שחידשה את הקשר עם הבחור שאותו אהבה קשות לפני הרבה-הרבה שנים. עכשיו אסיים את הסיפור ההוא, שוב מזווית ראייתה של החברה שלי.

בדרכי אל מקום המפגש הצפוי שלנו (המרינה באשקלון) אני לא יכולה שלא לתהות על תעתועי החיים, צחוק הגורל, שהנה, באופן כל כך מפתיע, החליט להפגיש אותי ביום בהיר אחד עם אהבת נעוריי. המשכתי לדמיין לעצמי מה הולך להתפתח מהפגישה הזאת.

אני מגיעה ומזהה אותו. הוא יושב לו בצד, שותה בירה קרה. הוא מסתכל עליי ומזהה אותי. הוא קם לכבודי, כדי לתת חיבוק. זה לא חיבוק רגיל, אלא חיבוק עוצר נשימה. הוא אומר לי משפט שעוצר לי את הנשימה: "הריח שלך לא השתנה מאז שאני זוכר".

באותה שניה הרגשתי שלחיי מאדימות. טוב שלא דיברתי, כי בטח הייתי מגמגמת התיישבתי מולו, והרגשתי כמו נערה בת 16 – מתבגרת ביישנית שנמצאת בפעם הראשונה בחייה בדייט מול גבר. המוח שלי לא הפסיק לחשוב, עד ששמעתי אותו שואל: "מה להזמין לך לשתות? נס קפה על בסיס חלב?".

אני עונה שאני לא רעבה, שאכלתי בבית. ברור שכן הייתי רעבה, אבל מי בכלל היה בראש של אוכל. וחוץ מזה, קצת התביישתי.

התחלנו להעלות זיכרונות מן העבר. "את זוכרת", הוא שואל אותי, "את הלילה ההוא שסיפרת להורים שלך שאת ישנה אצל חברה שלך, נטלי, אבל יצאת איתי למסיבה לילית באשקלונה?".

נו, באמת. איך אפשר לשכוח את אותה שחייה לילית מרגשת. "וואו", עניתי לו. "ברור שאני זוכרת. זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלנו. וגם באותו הערב שכנעת אותי להתגלש במגלשה הצהובה המפחידה, שמאז ועד היום איני מעיזה שוב להתגלש עליה". חושבת לרגע, מתלבטת אם להגיד לו את המשפט הבא, או לא, ובסופו של דבר מחליטה ללכת על זה: "אתה יודע, בכל הפעמים שהלכתי לאשקלונה עם בנותיי, כשהיו קטנות, הייתי עומדת מול המגלשה ונזכרת בך".

וכך, לאורך כל הערב, ישבנו ודיברנו. הצפנו זיכרונות מהעבר, ועד מהרה הרגשתי שזהו זה – אני שוב מאוהבת. מאוהבת באותו הבחור שאהבתי לפני כל כך הרבה שנים. מי היה מאמין שאנחנו עוד נצליח לחדש את הקשר בינינו.

אנחנו נפרדים בסיום הערב ואני מודה למזלי הטוב על שאפשר לי לפגוש אותו שוב, ככה, במקריות, אחרי 18 שנה. מאז אנחנו בקשר טוב ונפגשים פעם בשבועיים. לכו תדעו לאן זה עוד יתפתח. 



לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

הוספת תגובה חדשה




1. וואווו 18 שנים
אסתר 01-01-2014 14:57
זה פרדוקס החיים

כל הזכויות שמורות לאשקלון סיטי 2017 ©